מודל הדמוקרטיה האתנית: ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
Smooha, 2002
מבוא
מדינת הלאום הליברלית-דמוקרטית נמצאת בדעיכה במערב כתוצאה מגלובליזציה, רגו'נליזציה (regionalisation), אוניברסליות של זכויות מיעוטים, רב-תרבותיות ועליית האתנו-לאומיות. בעוד שמדינות מערביות מפרידות בין מדינות הלאום ועוברות לדמוקרטיה אזרחית רב-תרבותית, אחרות מגבשות מדינה דמוקרטית אלטרנטיבית שאינה אזרחית, המזוהה וכנועה ללאום אתני יחיד. מודל זה, 'הדמוקרטיה האתנית', מוצג במאמר; נידונים המאפיינים המגדירים אותו, הנסיבות שהובילו אליו והתנאים ליציבותו; ואת התאמתו לישראל. בשונה מהדימוי-העצמי והמוניטין של ישראל כדמוקרטיה מערבית ליברלית, ישראל היא דמוקרטיה אתנית בה היהודים הם בעלי המדינה והופכים אותה לכלי כדי לקדם את הבטחון הלאומי שלהם, את הדמוגרפיה, המרחב התרבותי, התרבות והאינטרסים הלאומיים. בו זמנית, ישראל היא דמוקרטית שמעניקה זכויות שונות למיליון אזרחים ערבים פלשתינאים (16 אחוזים מהאוכלוסיה) שנתפסים כאיום. נידונה הביקורת כלפי המודל הכללי והתאמתו לישראל. המודל הותאם בעבר למדינות אחרות, אך נדרשים ישומים נוספים כדי לפתחו.
דמוקרטיה אתנית
במערב ישנן שני סוגי דמוקרטיות המתמודדות עם מגוון אתני באופנים שונים – דמוקרטיה ליברלית, בה המדינה ומוסדותיה אינן עוסקות בשייכות אתנית אלא מגבשות זהות לאומית אחידה, ודמוקרטיה הסדרית בה המדינה מבחינה בקבוצות אתניות שונות, מכירה בזכויותיהן ושואפת לצמצמם את אי השוויון באמצעות חלוקת כוח שוויונית. בדמורקטיות אלו מהות הלאום היא אזרחית. מדינות אחרות מבוססות על יצוג לאומי-אתני...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
