כתיבה בשוליים: השיח בין אנתרופולוגיה לרפואה, פרק 2: מה מיוחד לביו-רפואה?
Kleinman, 1995
מבוא
הרפואה הינה תופעה רווחת ונפוצה בכל רחבי העולם ובכל סוגי החברות. ניתן למנות מספר מאפיינים של התחום, שהם חוצי-תרבות:
א. קטגוריות מארגנות לנירמול וטיפול במחלה.
ב. מבנה נרטיבי שמארגן תלונות לכדי סינדרומים בעלי משמעות.
ג. שפה כוללת, ניבים ומטאפורות, המאפיינת ומאשרת את העיסוק הרפואי כיעיל.
ד. תפקידי וקריירות "ריפוי" (healing).
ה. יחסים בין-אישיים המכילים מגוון רחב של מערכות יחסים שבסיסן תרפויטי-קליני.
ו. מגוון רחב של אופרציות-תרפוייטיות (טכניות וסימבוליות) שמהותן שליטה בסימפטומים או מקורם.
המחבר סוקר את מאפייני ההליך הרפואי במגוון ארצות במזרח, אשר במהלכו מחליפים מתנות, או שבו סמכותו של המרפא הינה בלתי מעורערת. הוא מדגיש את השינויים הפוליטיים, המדיניים, הכלכליים והחברתיים שעשויים להוביל לשינוי ביחסים אלה, כגון מעבר לחברה דמוקרטית, או דגש על זכויות אדם בכלל והחולה בפרט, ועלייתו של הקפטילזם התעשייתי המשנים את מאזן הכוחות ביחסי המרפא-חולה, ומאפשרים מערכת יחסים שיויונית יותר ביניהם. המחבר מדגים את השינויים שחלו במערכות הרפואיות בסין בהתאמה לסוג המשטר ששלט בה, וביטוין באיזורים כפריים לעומת עירוניים.
אם כן, לא נוכל לדבר על רפואה שהיא עצמאית, מהותית, הכרחית, באופן המנותק מההיסטוריה והנסיבות. לאור שלל המרכיבים הסוציולוגיים המשפיעים על תחום זה, יהיה זה עוול להתייחס לתחום ה"רפואה המסורתית" או ה"ביו-רפואה", שכן הגדרות אלה מתעלמות מההבדלים הייחודיים שמהם הן מושפעות בהקשר הסוציולוגי.
המחבר מדגים על בוליביה את טענתו כי סוג הטיפול הרפואי בו אדם משתמש, נהיה מאפיין חברתי ממש כמו דתו, עיסוקו ומוצאו. עוד הוא מוסיף את תהליך הילידות, בו הרפואה המערבית מוטעמת בכל אחת מהתרבויות השונות באופן ייחודי, ומקבלת בה את ה"ניואנסים" המקומיים.
אם כן – מה כל כך מיוחד בביו-רפואה? כוונת המחבר לרפואה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
