האתר המוביל ברשת לסיכומים בעברית

הפיקוח החוץ-מוסדי על צה"ל: מסגרת מושגית

סיכום בעברית בהיקף 2665 מילים, של המאמר:

לוי, י. מיכאל, ק. ושפירא, א. (2010). הפיקוח החוץ-מוסדי על צה"ל: מסגרת מושגית. המרחב הציבורי, 4, 45-74.



להורדת הסיכום
הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את הסיכום במייל
הפיקוח החוץ-מוסדי על צה"ל: מסגרת מושגית
לוי ואח', 2010

הפיקוח הפוליטי והאזרחי על הצבא הוא אמנם נחשב לאחד מעוגניו של המשטר הדמוקרטי, אך לטענת המחברים פיקוח זה מאופיין בעשורים האחרונים בהיחלשותו של הפיקוח המוסדי ובהתעצמותו של הפיקוח החוץ־מוסדי על הצבא. הפיקוח החוץ־מוסדי הוא פעולה של שחקנים מחוץ לבירוקרטיה המדינתית, על פי רוב של קבוצות אינטרסים, תנועות חברתיות וארגונים נוספים הפועלים במרחב הציבורי, ואשר מטרתם היא להתמקח עם הצבא ואף לרסנו, בין אם ישירות, ובין אם באמצעות מוסדות המדינה האזרחיים.
פיקוח אזרחי יעיל על הצבא נועד להבטיח את עליונות מוסדות המדינה האזרחיים על הצבא, אך גם את עליונות החשיבה האזרחית הרחבה על פני החשיבה הצבאית הצרה. הפיקוח נתפס כיעיל כאשר הוא נוגע בתחומי פעולה צבאיים בעלי השלכות פוליטיות ואזרחיות, כאשר ההגבלות שהוא מטיל מצליחות להבטיח שהצבא יפעל בהתאם למטרות האזרחיות וכאשר מוקנה למוסדות האזרחיים מרחב החלטות אוטונומי, מבלי שהצבא יפריע או יגביל את פעולתם. עם זאת, לפיקוח האזרחי המוסדי שתי מגרעות בולטות: המגרעת הראשונה נובעת מכך שלמרות הפוטנציאל הפורמלי לרסן את הצבא, רוב הזמן הפוליטיקאים מעדיפים להימנע ממיצוי פוטנציאל זה, עקב אמונתם בעליונות החשיבה הצבאית. המגרעת הנוספת נוגעת לכך שההסדרים הפורמליים השאירו תחומים רבים פרוצים להיעדר פיקוח. לשתי מגרעות אלה ביקש הפיקוח החוץ־מוסדי לתת מענה.
הצלחתו של הפיקוח המוסדי הייתה תלויה מלכתחילה ביחסי העוצמה שהתקיימו בין הצבא לבין הדרג הפוליטי האזרחי. יחסי עוצמה אלה שיקפו את מבנה העוצמה החברתי שקבע את כללי המשחק החברתיים ואת אופן הכרעת המחלוקות בין משתתפיו. במילים אחרות, מלכתחילה הותנתה יעילותו של הפיקוח האזרחי במאזן העוצמה החברתי, כפי שהראה הניתוח על הקומפלקס הצבאי־תעשייתי ועל רשתות העוצמה במאמר הקודם. למרות זאת, התיאוריות שעסקו בפיקוח האזרחי על הצבא לא נתנו משקל מספק להשפעתן של קבוצות שונות על צמצום מרחב הפעולה הצבאי ועל שכלולם של הסדרי הפיקוח האזרחיים.
פעולתן של קבוצות אלה הושתתה על העיקרון הרפובליקני, שעל פיו השתתפות צבאית מעניקה "קול" פוליטי לתבוע זכויות פוליטיות ומשאבים. עיקרון זה האיץ תהליכי דמוקרטיזציה, שהביאו בין היתר לכינונם של מוסדות אזרחיים שיפקחו על הצבא וירסנו את התנהלותו. כל עוד תהליכי הדמוקרטיזציה הבטיחו סימטריה בין ההקרבה הצבאית לבין התגמול שקיבלו האזרחים, נתפסה הפעולה הצבאית לגיטימית ולא היו תביעות או תהליכי מיקוח בנוגע אליה. יתרה מכך, הדמוקרטיזציה ביטאה ברמה הסמלית את שליטתה של קהילת האזרחים בצבא, הרחיקה את הצבא מתהליכי שיטור פנימיים וכוננה הסדרי פיקוח פורמליים שאותם נתבעו רשויות המדינה לממש. אולם כאשר קבוצות אזרחים שנשאו בנטל הצבאי חשו שמוצר הביטחון יקר מדי עבורם או שאינו יעיל, וכן שהופר האיזון בין הקרבתם הצבאית לבין התגמול שהם קיבלו, התפתח מאמץ מצידן להשפיע על אופן ייצורו של מוצר הביטחון, על עלות ייצורו, על מחירי צריכתו ועל היקף התמורה שקיבלו עבור הספקתו. במילים אחרות, הקבוצות החלו להפעיל פיקוח קולקטיבי במטרה להגביל את פעולת הצבא או במטרה לצמצם את מחיר הנטל הביטחוני.
עם התחזקות חברת השוק והתפתחותה של פוליטיקת הזהויות, הואץ תהליך זה, שלא היה שונה מפעולתן ומהתארגנותן הקולקטיבית של תנועות חברתיות וקבוצות אינטרס אחרות, ששאפו להשפיע על המדיניות, בשעה שסוכנויות המדינה או המפלגות הפוליטיות לא ייצגו עוד כראוי את שאיפותיהן. בדומה, ביקשו קבוצות שונות להתמקח עם המדינה ועם הצבא על דפוסי פעולתו של הצבא, ועקב כך הביאו לריסון הצבא ולשכלול כלי הבקרה המדינתיים על התנהלותו. פעולה זו הייתה כרוכה בשתי תוצאות מנוגדות: מצד אחד, היא צמצמה את האוטונומיה הארגונית והמקצועית של הצבא והאיצה את השתכללותם של כלי הבקרה המוסדיים. אך מצד שני, היא החלישה את...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^