הזדמנות לקצץ
Tononi & Cirelli, 2013
החוקרים התחילו לחשוד שהפעילות המוחית בזמן תנומה מאפסת באופן כלשהוא את מיליארדי הקשרים העצביים המשתנים מדי יום ביומו עקב המאורעות המתרחשים בזמן ערות. על פי גישה זו, השינה משמרת את יכולתם של המעגלים העצביים במוח ליצור זיכרונות חדשים במהלך חייו של הפרט, בלי להגיע לרוויית יתר ובלי למחוק זיכרונות ישנים. יש להם גם השערה מדוע יש לכבות את המודעות לסביבה החיצונית במהלך השינה- נראה כי המוח חייב להפסיק את החוויה המודעת של כאן ועכשיו כדי שתהיה לו הזדמנות למזג זיכרונות ישנים וחדשים. תיאוריה זו מעוררת מחלוקת משום שהם טוענים כי איפוס הקשרים העצביים נובע מהחלשת הקשרים בין תאי עצב שיורים בזמן שינה, ועל פי הדעה הרווחת, לעומת זאת, פעילות המוח במהלך השינה מחזקת את הקשרים העצביים הקשורים לאגירת זיכרונות חדשים. אך שנים של מחקר תומכים בהשערת החוקרים.
שינון בשינה
מדענים שיערו ששינה חשובה לתפקוד הזיכרון, וניסויים רבים הראו שלאחר ליל מנוחה, ולפעמים אפילו אחרי תנומה קלה, זיכרונות חדשים נשמרים טוב יותר בהשוואה לערות באותו פרק זו. תופעה זו נכונה הן לזיכרונות הצהרתיים והן לזיכרונות פרוצדורליים (תהליכיים). בעקבות ממצאים, חוקרים הניחו כי במהלך השינה הזיכרונות מתקבעים באמצעות תגבור נוסף של הסינפסות, אותן נקודות מגע בין תאי עצב שהחלו להתחזק בערות. הרעיון הוא שאם תאי עצב הקשורים זה לזה יורים שוב ושוב, הסינפסות המקשרות ביניהם יעבירו אותות מתא עצב אחד למשנהו בקלות רבה יותר, ויעזרו בכך למעגלים העצביים לקודד זיכרונות. תהליך של חיזוק בררני נקרא פוטנציאציה (חיזוק) סינפטית, ומקובל לחשוב שזה המנגנון העומד בבסיס למידה וזיכרון במוח. ואולם, בשעה שתהליכי ההילוך החוזר והחיזוק מתרחשים בערות,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^