הארכיטקטורה של בית החולים
Prior, 1988
המחקר מספק מספר טיעונים על היחסים ההדדיים בין צורות ידע, פרקטיקה חברתית ועיצוב פיזי בעזרת תכניות ארכיטקטוניות הטיעונים מפותחים, תוך התייחסות לעיצוב מחלקות בבתי חולים ב-3 קונטקסטים: טיפול בילדים, טיפול בשיגעון לפני 1845 וטיפול בחולים פסיכיאטריים בין 1973-1982. מסקנה כללית: ניתן להבין תכניות של ארגון מרחבי בצורה הטובה ביותר ביחס לפרקטיקות שהם מהווים חלק מהן ולא כאשר הן מוצאות מהקשר ועוברות "החפצה".
סוציולוגיות של חלל
מדובר על צמיחתו במאה ה-20 של המחקר הסוציולוגי על ארגון המרחב, בראשותם של דורקהיים ומוס, שצמח להיות תת-דיסצפלינה של הסוציולוגיה. המחקר התמקד בתחילה ביחסים המרחביים שבין בניינים וגופים והתפרשותם הגיאוגרפית במרחב. המחקרים המאוחרים של סוציולוגיית החלל מתמקדים בפנים המבנים. המאמר מתמקד בתפיסה האחרונה, על ידי ניתוח ארכיטקטורת בית החולים.
הדוגמאות הראשונות הן ממחלקות ילדים, ולאחר מכן מאדריכלות של מחלקות למחלות נפש. הדוגמאות השניות מחולקות לתקופת ה-Asylum, בין 1807-1845, ולמחלקה הפסיכיאטרית בין 1973-1982. האחרונות מעניינות יותר כי ניתן לראות באמצעותן איך ישנה קורלציה בין התפתחות שינויים בתפיסה ובמערכות מושגים לבין שינויים בעיצוב ובתכנון. ניתן לטעון כי השינויים הארכיטקטוניים בהן עוזרים להגדיר את האובייקטים הטיפוליים שמאכלסים או אכלסו אותן.
מוצגות כמה הנחות סוציולוגיות שמתייחסות למרחב:
דורקהיים ומוס - חלל וזמן הם צורה של קטגוריזציה חברתית, ויותר מכך: קטגוריזציות אלה משקפות את החברה שפיתחה אותן. החידוש היה הרעיון שחלל הוא תוצר חברתי, ולא טבעי. זה הבסיס להמשך המחקר בתחום. אך למרות זאת דורקהיים ודומיו היו גם מושפעים מתפיסתו של ניוטון לגבי חלל מוחלט, כדבר בפני עצמו, ככלי קיבול לחומר או ליצורים חברתיים. בשל היענותם לתפיסות ניוטוניות אלה התקשו להשתחרר מהדיכוטומיה של חלל/חברה.
גם סמיוטיקאים פיתחו רעיונות משלהם לגבי ארגון מרחב שנגעו בניוטוניזם, וטענו שחלוקה מרחבית היא זירה שבה מתרחשת אינטראקציה של סמלים, שיש לפענח אותם לאור קומפלקסים תרבותיים מסוימים. בורדייה - הבית מהווה חלק ממערכת סמלית. מסקנות אלה מתקשורת לראייה הרחבה של יחסי חלל-חברה, שרואה בנפרד חברה - שמבוטאת דרך המערכת הסמלית - וחלל. החלל מכיל את החברה על סמליה, כשני גופים נפרדים.
לעומת זאת, חוקרים טענו כי חלל איננו רק זירה בה מוצגים סמלים, אלא הוא בעצמו שחקן בחיים החברתיים. הרעיון של חלל כמרכיב פעיל בחיים החברתיים הוא מאוחר. מציע לעקוב אחריו. בעבודותיו של גופמן הוא מקשר בין מודעות אנושית לחפצים מלאכותיים, מעשה ידי אדם. הוא טען לראשונה כי יש לחקור לא איך חלל "עומד שם", אלא איך נעשה בו שימוש לצורך אינטראקציה חברתית, כאן ועכשיו. רעיון הממזג בין חלל וזמן. רואה בחלל משאב, שמגויס לטובת "סוכנים חברתיים" לצורך אינטראקציה.
הרעיון עבר פיתוח על ידי גידנס, שמתאר חלל כסביבה שבה נחקקת התנהגות חברתית, תוך התמקדות ברעיון של חלוקה לפרקטיקות חברתיות לפי איזורים.
האגרסטרנד - זיהה חלל וזמן כאלמנטים החיצוניים לעולם החברתי, שהעולם החברתי עושה ביניהם קואורדינציה, והפוקוס הסוציולוגי הוא על השימוש בקואורדינציות אלה ביום-יום.
הילייר והנסון - "חלל יחסי": חוקרים יחסים מרחביים תוך בחינת נופים ובניינים שבתוכם ללא התייחסות לכוונה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
