גישות פמיניסטיות לרגולציה של הזנות: מבט אוהד על הפער שבין המשפט עלי ספר לבין המשפט בפעולה
שמיר, 2016
שאלת הרגולציה של הזנות נתונה במחלוקת רבת שנים. באופן גס אפשר לחלק את הגישות הרגולטוריות שאומצו ברחבי העולם לשלוש גישות מרכזיות: גישת ההפללה המלאה, גישת המיגור וגישת הדה קרימינליזציה. בעוד גישת ההפללה המלאה שלפיה הלקוח, הסרסור והזונה עוברים על החוק נחשבת על ידי רוב העוסקים בתחום כגישה המביאה לפגיעה בנשים העוסקות בזנות. שתי הגישות האחרונות מזוהות עם עמדות פמיניסטיות יריבות המבקשות להגן על עובדות מין ולקדם שוויון בים גברים ונשים. בגישת המיגור, המזוהה עם הפמיניזם הרדיקלי, תומכות מי שסבורות שזנות היא באופן אינהרנטי, אלימות נגד נשים ועל כן על המדינה לפעול למיגורה המוחלט. לפי שיטה זו, הגישה המשפטית הראויה לזנות היא הפללה של כל הגורמים המרוויחים מניצול הנשים- הסרסור, הלקוח וכל צד שלישי מעורב אחר כגון בעל הנכס שבו מתבצעת העבירה. האישה עצמה היא קורבן אלימות ולכן אין להפליל את חלקה במעשה אלא לפעול למען שיקומה והוצאתה ממעגל הזנות.
בגישת הדה קרימינליזציה, המזוהה עם זרם הפמיניזם הליברלי והפוסט מודרני ועם ארגונים של עובדות מין, תומכות מי שסבורות שעבודת מין הנעשית מבחירה היא עבודה ככל עבודה אחרת. וכי ככל שכיום העבודה בתעשיית המין מסוכנת, הדבר נובע מהמעמד הלא חוקי של הזנות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
