בכבלי האינטואיציה: על ענישה, הרתעה ובתי כלא בישראל
גרנאי, 2016
מאמר זה סוקר 3 חיבורים שמציגים 3 טענות:
• היעדר פן חברתי סוציולוגי בענישה בישראל.
• מתח הקיים בין רציונליות לאמוציונליות כאשר בצדק וענישה עסקינן, מתח אשר בתורו מוביל לאמביוולנטיות כאובה כאשר נדרש פלוני להכריע כיצד נכון להעניש.
• שינוי עמוק שכבר מתחולל בשיח הענישה האמריקאי, ומחלחל אט אט גם לישראל בשלל
צורות ואופנים כגון תקופת מאסר ממושכת אינה יעילה במאבק בפשיעה.
בספר "בכלא אני נחה" מתואר סיפורם של 8 אסירות בכלא נווה תרצה אחד הסיפורים הוא של אסירה נשואה עם 2 ילדים אשר חייה מחוץ לכלא קשים מבחינה כלכלית אך בכלא זמן זה של מאסר מהווה עבורה סוג של חופש מהמציאות הקשה שמעלה את השאלה האם המאסר פותר את בעיותיה מחוץ לכותלי הכלא ומאפשר השתקמות. לפי כותבות הספר למרות דוח הביקורת של נציבות המדינה על תנאי המאסר הירודים בביתי הכלא בכלא מתאפשר לאסירות "סיפוק צרכים ושירותים פיזיים ופסיכולוגיים בסיסיים שנמנעו מהן עקב נסיבות חייהן.
על פי הספר "כלא נשים" מציג לפני הקוראת תמונה רחבה ומעט ביקורתית יותר של החיים בבית הסוהר נווה תרצה. המודלים העיקריים העומדים בבסיס המחקר הסוציולוגי–קרימינולוגי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
