בין 'מרכז' ל'מזרח' – על הדרך המיוחדת של האמנציפציה היהודית בהונגריה

בין 'מרכז' ל'מזרח' - על הדרך המיוחדת של האמנציפציה היהודית בהונגריה
מירון, 2004

א
ההיסטוריה ההונגרית, כמו גם המבנה הפוליטי, החברתי והכלכלי של הונגריה עד לאמצע המאה ה-19, שייכים מבחינות מסוימות ל"מזרח". ערב "אביב העמים" או "מלחמת החירות ההונגרית" ב-1848/9, התאפיינה הונגריה בפיגור כלכלי עמוק לעומת מרכז ומערב אירופה. גם המבנה החברתי שלה דמה הרבה יותר לזה שבמזרח. בדומה לפולין, השכנה מצפון, נשמר בהונגריה עוד זמן רב המבנה החברתי-הפיאודלי. האצולה ההונגרית מנתה 5% מהאוכלוסייה (הגבוה ביותר באירופה באמצע המאה ה-19), והיתה בעלת מונופול על הכוח החברתי והפוליטי. רובם המכריע של תושבי הונגריה (כולל רומנים וסלבים בני עמים שונים), נמנו עם מעמד האיכרים. בערי הונגריה, שמרבית תושביהן היו ממוצא גרמני, בלט כוחן הרב של הגילדות המסורתיות, ונמנעה התפתחות משמעותית של מעמד ביניים מודרני דומה לזה שצמח במרכז ומערב אירופה.
בהשוואה לחברה הגרמנית של אמצע המאה ה-19, שלמרות הפיצולים שלה ניחנה בהומוגניות מינימלית והיתה בשלה לכינונה של מדינת לאום, החברה ההונגרית היתה הטרוגנית לגמרי. לא היתה מקבילה בהונגריה למעמד הביניים הגרמני העולה (בורגנות הרכוש וההשכלה), שהיה סוכן המודרניזציה של החברה הגרמנית וגרעין התרבות הלאומית החדשה שלה, והקבוצה החברתית היחידה שיהודים יכלו להשתלב באתוס שלה ולמצוא בה את מקומם. יתרה מזאת, החלק האוסטרו-בוהמי של הקיסרות ההבסבורגית, למרות ההטרוגניות הלאומית והחברתית שלו, היה מגובש יותר פוליטית – כמדינה בעלת שלטון מרכזי, מנהל, משפט וכלכלה אחידים – מהונגריה הפיאודלית.
שלטון הקיסרים ההבסבורגים בהונגריה התחיל ב-1526, בעקבות התבוסה שנחלו ההונגרים מידי הטורקים בקרב מוהאץ', אבל רק לאחר סילוק העות'מאנים מרוב הונגריה בשלהי המאה ה-17, היא הפכה באופן מלא לחלק מנחלות בית הבסבורג. במאה ה-18 היו ניסיונות גוברים ומוצלחים של בתי המלוכה בגרמניה ובאוסטריה לממש את ריבונותם על כל שטחי שלטונם בשם רעיונות "האבסולוטיזם הנאור". הקיסרים האוסטרים מריה תרזה (1740–1780) ויוזף ה-2 (1780–1790) פעלו לגיבוש מרחב שלטונם ליחידה מדינית וכלכלית אחת. לתהליך זה היתה השפעה ניכרת על מעמדם של היהודים, בעיקר בימיו של יוזף ה-2, שהחל במדיניות של הנחלת חינוך כללי ושילובם הכלכלי של היהודים באמצעות צווי הסובלנות שלו.
הונגריה היתה אמורה להיות כפופה לאותה מדיניות של מודרניזציה ריכוזית של הקיסרות ההבסבורגית, אך ממדיה העצומים, רבגוניותה והעוצמה המסורתית של האצולה שלה, הכשילו את התהליך הזה. האצולה, ובעיקר שכבת הביניים שלה שמשלה בפועל על רוב שטח הונגריה, נאבקה למען המשך קיומה של הונגריה כישות פוליטית עצמאית בעלת מסורת משלה, שקשריה עם השלטונות האוסטריים יתמצו ב"איחוד פרסונלי" בלבד, כלומר שאדם המכהן כקיסר האוסטרי יהיה גם המלך ההונגרי. הנסיבות הפוליטיות בנות הזמן אפשרו לאצולה ההונגרית לחמוק מרוב הרפורמות האבסולוטיות של הקיסרית מריה תרזה, שנועדו לקצץ בכוחה של האצולה. גם שלטונו של יוזף ה-2, שחתר למיזוגה של הונגריה בתוך הקיסרות האוסטרית המאוחדת ול"גרמניזציה" שלה, הסתיים בכניעתו ובהסכמתו לביטול רוב הרפורמות שלו בהונגריה, ימים ספורים לפני מותו. כמו במדיניותו הכללית בהונגריה, כך גם במדיניותו היהודית הוא לא נחל הצלחה לטווח ארוך. ניצחונה של המסורת האוטונומית ההונגרית הביא לכך שמכל יהודי הקיסרות, היו אלה דווקא יהודי הונגריה שנחסכה מהם התערבות מסיבית של הביורוקרטיה האוסטרית בענייניהם, וגם מערכת החינוך היוזפינית, שנועדה להניע גם אצלם תהליכי מודרניזציה וגרמניזציה, קרסה מהר מאד בהונגריה.
כישלון האבסולוטיזם היוזפיני בהונגריה הביא לכך שהונגריה נכנסה למאה ה-19 כשהיא שייכת באופן מובהק ל"מזרח". יתר על כן, בעוד שמדינות מרכז אירופה שלטו מנגנונים ריכוזיים שהאיצו תהליכי רציונליזציה והביאו לנטישה הדרגתית של מסורות מימי הביניים, נותרה החברה ההונגרית נאמנה למסורות האלה. ובעוד שבמדינות גרמניה עמד סיומו של העידן הנפוליאוני בסימן של ניצני הלאומיות המודרנית, העמקת הגיבוש הטריטוריאלי הריכוזי והעברתן של חוקות מבשרות מודרניזציה, בהונגריה לא היה שינוי בתחום זה ברבע ה-1 של המאה ה-19.
הפער בין הונגריה ל"מרכז" ניכר גם ביחס למעמד היהודים. החוקות של עידן פוסט-נפוליאון של מדינות גרמניה, בישרו את ראשיתם של תהליכי ההתאזרחות והאמנציפציה של היהודים. יהודי "המרכז" לא זכו אמנם לקבל את האמנציפציה בבת אחת כמו במערב, ובמיוחד בצרפת המהפכנית, אלא זכו בזכויות פוליטיות בהדרגה, כחלק מתהליך "חינוכי" פרי רפורמות מלמעלה, שהיו בו גם נסיגות. אולם האמנציפציה של "המרכז" התחילה לכל המאוחר בתקופה זו כחלק מתהליך כולל של עליית החברה הבורגנית, בעוד שבמצבם המשפטי של היהודים בהונגריה לא חלה כל תמורה משמעותית ברבע ה-1 של המאה ה-19.
התמורה במעמדם של היהודים בהונגריה החלה ברבע ה-2 של המאה ה-19, ב"תקופת הרפורמה" ההונגרית, כשתהליכי המודרניזציה במערב ובמרכז אירופה החלו לחלחל להונגריה. תחילתה של מודרניזציה מאוחרת זו והתעוררותה מחדש של הלאומיות ההונגרית בתקופת הרפורמה, מזוהות עם הרוזן אישטבן סצ'ני (1791–1860), שהעלה על סדר היום ההונגרי את הצורך בשינוי חברתי.
בתקופה זו חדר להונגריה השיח הרעיוני הפוליטי שאפיין את המחשבה הליברלית במערב ובמרכז אירופה, אך בהבדל בולט: בעוד שבמערב ובמרכז היתה הבורגנות הליברלית נושאת הדגל של הערכים האלה, סצ'ני ותומכיו באו מהאצולה. יתרה מזאת, האגף הליברלי של אצולת הביניים ההונגרית, בהנהגת לאיוש קושוט (1802–1894), היא שהביאה מאוחר יותר להקצנה של התנועה הלאומית ההונגרית ושל דרישותיה למודרניזציה. הונגריה היתה שונה ממרכז ומערב אירופה בשל הקונפליקט עם השלטון בווינה ומצבה כמדינה רב-לאומית, שהציבו קשיים בדרך להפיכתה ל"מדינת לאום" מודרנית, אך היא היתה שונה גם בפרופיל המעמדי של סוכני המודרניזציה שלה: בעוד שבמערב ובמרכז הוביל את תהליכי המודרניזציה והלאומיות מעמד הביניים העולה, בהונגריה התאפיין מעמד הביניים העירוני בנטיות שמרניות, והמשיך לדבוק בדפוס הפעילות הכלכלית שהכתיבו הגילדות. מוצאם הגרמני של רוב בני המעמד הזה גם מנע מהם מלהזדהות עם הלאומיות ההונגרית.
האצולה הליברלית ההונגרית, שהובילה את המאבק למודרניזציה וללאומיות, חסרה אם כך את מעמד הביניים שיוכל לממש את היעדים הללו. כך נבדלה הונגריה לקראת אמצע המאה ה-19 גם מארצות "המערב" ו"המרכז" המתקדמות יותר, וגם מ"המזרח" שהיה נתון ברובו לשלטון האוטוקרטיה הרוסית והיה סגור לרעיונות ליברליים. העובדה שגל הגירה גדול של יהודים הגיע להונגריה דווקא כשהיתה בפיגור חברתי וכלכלי עמוק, ובזמן שהאגף הליברלי באצולה שלה חש היטב את חסרונו של מעמד ביניים מודרני, היא המייחדת את תהליך השתלבותם של היהודים בחברה ההונגרית.

ב
בהונגריה היתה קהילה יהודית כבר בימי הביניים, אך הכיבוש הטורקי שארך 150 שנה והמלחמות המתמשכות על רוב שטחה של הונגריה, הביאו לקטיעתו של רצף היישוב היהודי בה. הם חזרו להתיישב בה במספרים קטנים רק בשלהי המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18, תחת שלטונם של צבאות בית הבסבורג, שהצליחו לדחוק משם את הטורקים. התיישבות זו נתקלה בהתנגדות חריפה של השכבה העירונית בהונגריה, שרובה היתה ממוצא גרמני, מחשש לתחרות כלכלית. ההתיישבות זכתה בתחילה לחסות הצבא ההבסבורגי והכתר, והשתלבה בהמשך בסדר החברתי הפיאודלי ההונגרי, תחת חסות האצולה ההונגרית, כשהיא משרתת את האינטרסים הכלכליים שלה.
משלב זה היה גידול משמעותי ורצוף של האוכלוסייה היהודית בהונגריה: במפקד 1735 מספר היהודים היה 11,600, וב-1787 גדל ל-81,000. מקור הגידול הזה היה בעיקר ביהודים שהגיעו מהפרובינציות האוסטריות האחרות – בעיקר ממורביה, מאוסטריה ומגליציה שבפולין. בעקבות הרפורמות של יוזף ה-2 והמשך ההתפתחות הכלכלית, גבר קצב ההגירה היהודית להונגריה, בעיקר מגליציה, ובאמצע המאה ה-19 היה בשיאו: ב-1857 הגיע מספרם ל-400 אלף. בהמשך המאה חלה ירידה משמעותית בהיקף ההגירה היהודית להונגריה, בשל פתיחת וינה להגירה יהודית, ומאוחר יותר בשל הפיכת מערב אירופה ובעיקר ארה"ב ליעד הגירה מרכזי ליהודי מזרח אירופה. עם זאת, האוכלוסיה היהודית בהונגריה המשיכה לגדול כתוצאה מריבוי טבעי, וערב מלחמת העולם ה-1 הגיע מספרה ל-930 אלף.
עובדת התהוותה מחדש של יהדות הונגריה, ייחדה אותה משאר הקהילות היהודיות במרכז ובמזרח אירופה, והשפיעה לאורך זמן על מבנה הקהילה, הפיצולים שבה, ודפוסי המודרניזציה המגוונים שעברה. גם יהדות גרמניה התאפיינה בגיוון רב, שנבע מהפיצול הגאו-פוליטי של גרמניה, אולם רצף ההתיישבות היה בסיס לגיבוש קהילתי ולכינונה של אחדות יהודית מסוימת, כך שהיתה "יהדות גרמנית" כבר בפרוס (תחילת?) עידן האמנציפציה. לגיבוש זה תרמה גם עובדת קיומן של קהילות...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^