אזרחות כסגירות חברתית

סיכום בעברית בהיקף 3852 מילים, של הפרק:

Brubaker, R. (2009). Citizenship as Social Closure. In: Citizenship and nationhood in France and Germany (pp. 21-34). Cambridge: Harvard University Press.‏

להורדת הסיכום
הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את הסיכום במייל

מחיר הסיכום: 42 ₪


זוהי כתובת הדוא"ל אליה יישלח הסיכום, הקפד להזין כתובת תקינה


אופציונלי. השם שיופיע על החשבונית


אזרחות כסגירות חברתית
Brubaker, 2009

אזרחות היא מאפיין אוניברסלי ומובחן בקרקע הפוליטית המודרנית. כל מדינה מגדירה באופן פורמלי ופומבי את האזרחות שלה וכך מזהה מי הם אזרחיה ומי הם לא אזרחיה אלא זרים. כל מדינה קושרת לסטטוס האזרחי זכויות וחובות. האזרחות היא לא רק השתקפות של מקום קבע במגורים, זהו סטטוס אישי, חוצה גבולות, של שהייה ממושכת או היעדרות ממושכת. במובן זה, המדינה היא לא רק ארגון טריטוריאלי אלא גם ארגון חברות (membership). יש הבחנה ברורה מבחינה חוקית ואידיאולוגית בין זרים לאזרחים. המדינה טוענת שהיא מבטאת את הרצון והאינטרסים של אזרחיה – זה בדרך כלל נתפס כאומה, כמשהו מעבר להתיישבות ושייכות חוקית למדינה.
למרות שסוציולוגיה פוליטית התעניינה רבות בנושא הזכויות והחובות והשתתפותם של האזרחים, היא לא ממש עסקה במוסדות של אזרחות פורמלית. בחלקו זה משקף את האנטי-פורמליזם של מדעי החברה שלאחר המלחמה. הסוציולוגיה באופן מיוחד התחייבה לנסות להגיע אל מעבר למוסדות והמבנים הפורמליים, במטרה לגלות כיצד באמת הדברים עובדים.
למרות “המוסדות החדשים” ועליית העניין המחודש במדינה בשני העשורים האחרונים, מוסדו הפורמלי של האזרחות קיבל במדע המדינה יותר תשומת לב מבסוציולוגיה. מנקודת הראייה האנטי-פורמליסטית, אזרחות היא מראית עין, לא מעניינת משום שהיא פורמלית ורשמית. אבל יש בגישה זו התעלמות מן את העובדה שגם הפיכת משהו למוסדי ופורמלי הוא תופעה סוציולוגית, עם אפקטים סוציולוגיים מעניינים.
סיבה נוספת להזנחת אזרחות פורמלית על ידי הסוציולוגיה היא ההטייה הפנימית של המקצוע. נטייה לקחת את קשרי האומה, “החברה” כמובן מאליו ולהתמקד במוסדות ובתהליכים פנימיים בתוך החברה. תיאוריות כלל עולמיות ומחקרים רבים מספור בכלכלה פוליטית מזניחים את המבנים הפוליטים והחברתיים. גם הניתוח של חברה גלובאלית ומבנים פוליטיים התעלם מן האזרחות הפורמלית. סיבה אחרונה להתעלמות היא ההטייה המסורתית במדע המדינה. המדינה נתפסת כארגון מסורתי ולא כארגון של חברים (membership; מכאן והלאה, כל התייחסות לצורת חברות היא במובן הזה). המיקוד במסורתיות מובן. ההסטוריה שמתמקדת במעבר ובטריטוריות העלימה אספקטים אחרים בהתפתחותה של המדינה המודרנית והמערכת המדינית. זה חיזק את החלוקה של שטח כדור הארץ לסט של איזורי שיפוט טריטוריאליים אקסלוסיביים. טריטוריה וחברות קשורות בקשר חזק.
טריטוריה פוליטית, כפי שאנחנו מכירים אותה היום, שהכניסה אליה נשלטת על ידי המדינה, מניחה מראש חברות. היא מניחה מראש הבחנה בין מי שיש להם גישה חופשית לטריטוריה ומי שאין להם.
המדינה המודרנית היא בו בזמן גם ארגון מסורתי וגם התארגנות אישית. אזרחות היא לא רק נוסחה חוקית, זוהי גם עובדה חברתית ותרבותית. ככלי חזק של סגירות חברתית, אזרחות ממלאת תפקיד מרכזי במבנים האדמיניסטרטיביים ובתרבות הפוליטית במערכת המדינה, האומה המודרנית.
יש הבחנה בין יחסים חברתיים פתוחים וסגורים. אינטראקציה חברתית יכולה להיות פתוחה לכול או סגורה, באופן שהיא פוסלת את השתתפותם של זרים או מקשה עליה. לדוגמה, משחק כדורסל בשכונה יכול להיות פתוח לכולם, בעוד שמשחק של מכבי ביורוליג – לא.
המדינה המודרנית היא הארכיטקטית והמבטיחה מספר צורות מודרניות מובחנות של סגירות. אלה מגולמים במוסדות ותחומים כמו גבולות טריטוריאליים, זכות הצבעה אוניברסלית, שירות צבאי אוניברסלי והתאזרחות. סגירות סובבת בכל אחד מהמקרים האלה במוסדות חוקיים של אזרחות. רק לאזרחים יש זכות להיכנס ללא מגבלה לטריטוריה של המדינה ולהישאר בה. זכות ההצבעה ושירות צבאי באופן נורמלי מוגבלים לאזרחים, והתאזרחות, שבה הממשל פונה לסטטוס של האזרח, היא עצמה סגורה ומוגבלת רק למתאימים. כך אזרחות היא גם כלי וגם אובייקט (מהות) של סגירות.

המדינה הטריטוריאלית וסגירות
באופן כללי, סגירות יכולה להתרחש ב“סף” האינטראקציה (המשתתפים מוגבלים דרך מחסומים מלהיכנס או שהכניסה היא סלקטיבית) או “בתוך” האינטראקציה (המשתתפים מנוהלים דרך מוסדות כמו תקופת תנאי או סקירת ביצועים). סגירות נגד “לא אזרחים” יוצאת לפועל בעיקר בסף של האינטראקציה. זהו המקרה שבו אלו שאינם אזרחים מנועים מלהיכנס לטריטוריה, או שהם מורחקים ממהות הפעולה או מצורותיה ששמורות לאזרחים (כמו זכות הצבעה או שירות בצבא).
אולם במובן אחד חשוב סגירות מתרחשת דווקא בתוך האינטראקציה. רק אזרחים נהנים מהזכויות לא תנאים להישאר ולגור בטריטוריה של המדינה, כולל הזכות להיכנס מחדש אם הם יעזבו מכל סיבה. הטריטוריה של המדינה היא הטריטוריה שלהם והם יכולים לתכנן את חייהם בהתאם. זכויות הכניסה והמגורים של “לא אזרחים”, בניגוד לכך, הן לעולם לא בלי תנאים. כמה מאלה שאינם אזרחים, כגון מי שנכנסים בחשאי או בני אדם שהם בסוף התקופה החוקית המוגבלת של שהייתם, אינם בעלי זכויות כאלה. אבל אפילו “לא אזרחים” עם פריווילגיות – אלה שבעבר התקבלו כמהגרים או כמתיישבים – נשארים תושבים “בתקופת מבחן”, נתונים להוצאה או לגירוש בנסיבות מסוימות.
סגירות טריטוריאלית מחזיקה בתפקידי שליטה ברשת האינטראקציה. אדם שהוצא מתוך הטריטוריה, הוצא גם מתוך כל האינטראקציה שבתוך הטריטוריה ומכל ההזדמנויות וטובות ההנאה שקשורות לכך. זה כולל טובות בסיסיות כמו סדר ציבורי, הגנה וגישה להתחיבויות בשוק העבודה. עבור נמלט עני או בעימות אזרחי (כלומר פליט) הכניסה או הגישה לטריטוריה למדינות שלום או מדינות משגשגות יכולה לשנות באופן משמעותי את סיכויי החיים. דרך גישה זו סגורה למחצה או “בערך” משום שעבור “לא אזרחים” זה לא אומר שזה סגור באופן אבסולוטי או ללא תנאים. מדינות לא צריכות ולרוב גם אינן משתמשות בכוח שלהן...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^